נראה שזה היה לפני זמן רב, אולי אפילו בקיץ שעבר, ארזנו 23 מזוודות ועברנו לישראל. בעלי הביא אופניים, סאפ, חמישה משוטים ומקדחה. הבן שלי, שהוא מתבגר, ארז מחשב עם מסך ענק, קומיקס וספר מחזור. ואני לקחתי כרית, את התבלינים האהובים עליי, סיר רב-תכליתי ומיקסר. רק החתול לא לקח שום דבר; אפילו לא הייתה לו מזוודה.

הסיר הרב-תכליתי התברר כשימושי מהר מאוד. הדירה הראשונה שלנו הייתה עם חלונות המשקיפים על הים, קירות לבנים בוהקים ותנור ישן ולא עובד. רציתי מאוד להרגיש את תחושת הבית, וביום אחד חשבתי שיש דרך קלה: לאפות משהו שכבר בישלתי לפני כן, מוכר, נעים וביתי. משהו שאפשר להכין לא רק בתנור אלא גם בסיר הרב-תכליתי. ונזכרתי במתכון פשוט שקראתי פעם מסופר ישראלי. המתכון דרש גבינת "צפת" מסתורית, ולפני כן הייתי מחליפה אותה בגבינת אימרטי. אבל עכשיו אני יכולה לקנות אותה גם! ביום למחרת, יצאתי לקניות בסביבה. עדיין לא דיברתי עברית, אבל זיהיתי ביצים ובצל ירוק בכל מקרה, והמוכרים שמחו לעזור לי עם שאר המרכיבים.

תוך כדי לישת הבצק, תפסתי את עצמי בתחושה מעורפלת של "נכונות"—כאילו הכל כבר כמו שצריך להיות, ומה שלא היה בסדר, יהיה בקרוב. חצי שעה לאחר מכן, הריח של מאפים התפשט בבית. ביתי ונעים, רק שעכשיו—עם נוף מדהים של הים התיכון מהחלונות של הבית החדש שלנו.